לוין קיפניס ובנו הבכור שי בתחילת שנות ה-30

„סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב“ הוא דוגמה נהדרת לאופן שבו התפתחו שירי הילדים העבריים בימי העלייה השנייה, אחרי שכבר התחוללה „מלחמת השפות“ וכששירי החג העבריים לילדים העבריים, היו צורך השעה.

לוין קיפניס, חתן פרס ישראל לספרות ילדים,  חיבר מאות שירים, מאות סיפורים וגם פרסם כמאה ספרים. רבים משירי הילדים שכולנו שרים עד היום, נכתבו על ידי קיפניס, והדבר ניכר במיוחד בימי החנוכה. קיפניס הוא „המשורר של חג האור“, הוא חיבר לא רק את  „סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב“ אלא גם את „חֲנֻכָּה, חַג יָפֶה כָּל כָּךְ“, „הָבָה נָרִימָה נֵס וַאֲבוּקָה“, „לְבִיבוֹת“ (קֶמַח קֶמַח מִן הַשַּׂק), „שִׂימוּ שֶׁמֶן“, „נֵר לִי“ ועוד. אולי זה היה מפני שחנוכה הוא החג שהביא את קיפניס לחבר את שירו הראשון לילדי הגנים „חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה“.

מאחורי שיר החנוכה האהוב שכתב לוין קיפניס, מסתתר שיר אחר לגמרי, שנולד בארץ לפניו ושכלל לא קשור לחנוכה אלא לחג אחר.  הנה סיפורו:

היה היה פעם שיר בשם „מִפְּאַת יַרְדֵּן, מֵהַר גִּלְעָד“ שכתב לוין קיפניס ללחן עממי ושהיה ללהיט גדול בארץ. הוא אפילו הושר בליווי תנועות מיוחדות בשיעורי ההתעמלות בבתי הספר ביישוב העברי.

כך סיפר קיפניס בראיון לחוקרת המוזיקה ציפי פליישר:
„פעם אחת קיבלתי מכתב מאידלסון [המלחין והמוזיקולוג אברהם צבי אידלסון שחיבר את המילים ל’הבה נגילה‘]. הוא כתב לי שהוא חולה ומבקש שאבוא אליו. הוא ישב על המיטה, שר לי מנגינה וביקש שאשתמש בה. למחרת הבאתי לו את המילים „מפאת ירדן“. והוא קפץ ממש מהמיטה כשנוכח כמה שהמילים מתאימות, והשיר הזה נעשה אחד השירים הנפוצים ביותר בארץ כולה, שיר להתעמלות – בכל ההופעות של בתי הספר על מגרשים גדולים להתעמלות כללית היו עושים תנועות לפי המנגינה הזו.“

להמשך קריאה